<h1>ספר החינוך מצוה תקע"א</h1>
<h2>דף נז.</h2>
שנמנענו מהקריב אתנן זונה ומחיר כלב לגבי מזבח, ועל זה נאמר [דברים כ"ג] לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית יי' אלהיך. משרשי המצוה לפי שהקרבן הוא בא לטהר מחשבת האדם ולהכשיר מעשהו בכח הפעולה ההיא, וכמו שכתבתי בסדר ויקחו לי תרומה במצוה ראשונה, ובהיות קרבנו בא מאתנן זונה שהיא עבירה מטונפת שמא יחשוב בעת קרבנו באותו ענין רע ויפגל מחשבתו באותה המחשבה הרעה והבזויה, וגם כן מחיר הכלב מטעם זה כי הקרבן יביא האדם לכפרה על נפשו וכענין שקרבנו נשחט ונתח לנתחים ראוי לו לבעל הקרבן לחשוב שהיה ראוי לעשות לו כן בגופו על דבר חטאו, אם לא שחסד השם יתברך היה עליו ליקח ממנו כופר קצת ממונו, ועם הפעולה הזאת ראוי לו שירכך לבבו ויתרכך נפשו על חטאיה עד שתשוב ותנחם על מה שעשתה ותסכים לבל תוסיף לחטוא עוד, וכמו שכתבתי במקומו בענין הקרבנות ובסדר הנזכר, והכלבים ידוע שהן עזי נפש, ושמא מתוך חשבו בהן וטבען החזק תחזק נפשו ותקשה ערפו מהנחם על חטאיו כאשר ראוי לו, ואם אמנה בני שאלו דברי ילדות הן עמם תתעורר וטעם זקנים תקח. דיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שהאתנן הוא האומר לאשה הא לך דבר זה בשכרך, ואחד זונה גויה או שפחה או ישראלית שהיא ערוה עליו או מחייבי לאוין אתננה אסור, וכן אתנן הזכור בכלל אתנן זונה הוא, אבל אתנן אשתו נדה אינו באיסור אתנן, והפוסק עם הזונה לתת לה טלה אחת אם נתן לה אחר כך אפילו אלף טלאים כולן אסורין משום אתנן, ואין אסור משום אתנן ומחיר אלא גופן, לפיכך אין האיסור חל אלא על דבר הראוי ליקרב על גבי המזבח, והנותן לה בהמת קדשים במתנה לא נאסרה שכבר קדם וזכה בה הקדש. ואי זהו מחיר כלב, זה האומר הא לך טלה זה תחת כלב זה ואפילו נתן לו כמה טלאים תחת כלב אחד כולן אסורין. ויתר פרטיה מבוארין בפרק ששי ממסכת תמורה. ונוהג איסור זה בזכרים ונקבות בזמן הבית, ועובר על זה והקריב אתנן זונה או מחיר כלב עם היות הקרבן פסול חייב המקריב מלקות כדין מקריב בעל מום, כמו שבארנו בסדר אמור אל הכהנים. והרב רבנו משה בן נחמן זכרונו לברכה יחשוב אתנן זונה ומחיר כלב לשני לאוין במניינו במצות.
